<h1>ספר משפטי שבועות לרב האי גאון — חלק א' שער ד'</h1>
<h2>דף מא.</h2>
השער הרביעי. מי שמתחייב גזירה, כגון אדם שהי' חייב לחבירו ד' דינר בשטר וטען עליו המלוה בכלם והודה הלוה שחציו עליו חוב והחצי פרוע, ועדים העידו שכל החוב פרע, חייב לשלם החצי ועליו שבועת גזירה על החצי, כמ"ש [ב"ב קכ"ח ע"ב] שלח ליה רבא לרב יוסף בר חמא המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי ולוה אומר פרעתי מחצה ועדים מעידים אותו שפרע כולו, נשבע לוה על מחצה וגובה מלוה מחצה מנכסי בני חורין (פ' י"נ וטור ח"מ סי' פ"ב). וזהו בין שני דינין. האחד אם היה טוען שפרעתי השטר כולו שאין מקבלין ממנו זה הדבר כאשר הוא מפורש, אבל קבלנו מזה מפני שהעדים מעידים בפירעון השטר והאחר מתחייב שבועה לפי שמכחיש עדיו בחצי. ואין נמשך זה במה שפירש' כבר כי המודה במה שיש עליו שטר כי הוא משיב אבידה ופטור שהלכה כר"ע דאמר משיב אבידה הוא, כי זה הוא כמודה מה שאין מתחייב מן השטר, כגון שכת' בשטר סלעין סתם וסתם סלעין ב' הוא והודה לו בג' כגון זה הוי משיב אבידה, אבל זה מפחית מכח השטר וגם מתיירא לומר שכולו פרוע הוא שא"כ אומר לו שטר זה למה נשאר ביד המלוה, ואעפ"י שיש לו עדים כמו שאמרנו, ואפי' לר' עקיבא דאמר משיב אבידה הוי, ה"מ היכא דליכא שטר, אבל היכא דאיכא שטר אירתותי הוא דקא מירתת, ואעפ"י שאמרו [שם] תקיף לה מר בר רב אשי אדרבה אפי' לר' שמעון בן אלעזר דאמר מודה במקצת הטענה הוי ה"מ היכא דליכא עדים דקא מסייעין ליה, אבל הכא משיב אבידה הוא ופטור משבועה, ואין הלכה כמותו אלא חייב שבועה, כמ"ש [שם] דרש מר זוטרא משמיה דרב אשי הילכתא כדשלח ליה רבא לרב יוסף בר חמא ואמרו ע"ז למאי לאפוקי מאתקפתא דמר בר רב אשי, וא"כ למה אמרו מנכסים בני חורין, והיבננו שלא יתכן לחזור בעל השטר חוב על הלקוחות אחרי שהעדים מעידים על פריעתו, וכן אמרו [שם] אבל מנכסים משועבדים לא מאי טעמא משום דאמרי לקוחות אנן אעדים סמכינן וזבנן, ואינו נמשך זה על המודה מקצת הטענה כי הדין היה לישבע המלוה וליפרע הלוה כל השטר, אלא על העדאת העדים סמכינן בעצמו ואילו העידו העדים על החצי לא הי' נשבע הלוה אלא העדים ולא עם הלוה דבריהם מכוונים, ועל כן אמר להישבע הלוה ולהינצל מן החצי (טור ח"מ סי' צ"ג ובפרק כל הנשבעין).
